ד''ר שני רופא, עו''ד - משפט מסחרי, דיני משפחה, מחשבים ואינטרנט

עורכת דין (ליטיגציה) בתחומי המסחר, דיני חברות, מחשבים ואינטרנט;
מומחית למשפט ולטכנולוגיה מטעם בתי המשפט, הסנגוריה הציבורית ועורכי דין;
יועצת לחברות וארגונים בנושאי הסייבר, מערכת לחתימה אלקטרונית, הפגיעה בפרטיות, מאגרי מידע ואבטחת מידע;
כתיבת חוות דעת מומחית מחשבים, אינטרנט ותוכנה;
בוררת ומגשרת מקצועית בתחומים המוזכרים לעיל;
מרצה באקדמיה ובכנסים;
כותבת ספרות משפטית בסוגיות שבין משפט לטכנולוגיה - דיני האינטרנט.

תיקים משפטיים בהם הגשתי חוות דעת מקצועית:
תיקים פליליים: דניאל מעוז - רצח בני הזוג מעוז בירושלים (מטעם הסנגוריה הציבורית), תיקי הלבנת הון והימורים באינטרנט , פרשת ה"אגרון", תיקי פדופיליה, ניצול מיני, סוגיות בעניין מצלמות אבטחה במעגל סגור, סוגיות בעניין הודעות דוא"ל, תמונות דיגיטאליות, טלפונים סלולאריים, ועוד רבים בדלתים סגורות. תיקים אזרחיים : מכון התקנים, רשת מסעדות מוזאס, IKEA, IVC נגד D&A, גניבת סודות מסחריים, אוטומציה נ' עירית ירושלים, העתקת אתרים, העתקת פטנטים, מערכות תוכנה, אבטחת מידע, פריצה דרך רשת האינטרנט, שימוש בזכויות יוצרים, ביצוע צווי אנטון פילר.

חוות דעת בנושאי מערכות לחתימה אלקטרונית, פגיעה בפרטיות ואבטחת מאגרי מידע:
חברות מגדל אחזקות וניהול סוכנויות ביטוח בע"מ; ההסתדרות הרפואית לישראל; שחם סוכנויות ביטוח (1977) בע"מ; שגיא יוגב סוכנויות ביטוח (1988) בע"מ; בי-דיוק - תפעול הסדרים פנסיוניים סוכנות לביטוח (2000) בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ; מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ; חב' פיליפ מוריס אינטרנשיונל בע"מ, ועוד.


הזכות לפרטיות בעידן המידע הגלובלי

בעבר, הכלים להגנת פרטיותו של הפרט היו בעיקר התוויית גבולות החדירה הפיזיים. כיום, מבחינה פרקטית, הטכנולוגיה בשילוב עם המרחב הקיברנטי שינו את "כללי המשחק". כל פעולה משאירה עקבות דיגיטליים מפורטים, לדוגמה: שימוש בכרטיס אשראי, מערכות ניווט (GPS), טלפונים סלולאריים, גלישה באינטרנט ועוד.

טכנולוגיות המידע מאפשרות צבירת כמויות גדולות של מידע, בשילוב עם יכולותיהם של מנועי החיפוש  והצלבת המידע, וכן פעולות טכנולוגיות מעולם הבינה המלאכותית, היוצרות ניבוי פעולות עתידיות.

במרחב הקיברנטי קיימות מערכות רבות אשר משתפות ביניהן תוכן מסוגים שונים, כגון, פייסבוק, וואטסאפ, מנועי חיפוש כגון בינג, גוגל, טכנולוגיית ה"ענן"[1] מערכות מסדי נתונים ועוד אשר מטילות עננה כבדה לעניין הזכות לפרטיות, על בסיס המודל המקורי/השמרני אותו ידענו מעולמנו הגשמי, לצד זכות הציבור לדעת ובאיזה היקף של מידע.

כידוע, ישנה הכרה חברתית בערכו של המידע לשם קידום מטרות חברתיות, לצד קידומן של מטרות עסקיות. יש הטוענים כי הזכות לפרטיות היא תוצר תרבותי, מלאכותי, ליברלי, המקדש את האינטרס של הפרט על פני האינטרס של החברה, ומאפשר הסתרת מידע חיוני להבטחת שלום הציבור בכללותו[2].

באותו הקשר, האנליסטים הכלכליים של עולם המשפט בבריטניה ובישראל טוענים כי זרימת המידע חיונית ליצירת תנאים מיטביים לשוק חופשי, ומשכך אסור למנוע סחר במידע המהווה משאב שאפשר וראוי לסחור בו[3]. ע"פ פוזנר[4] "הגנה על הפרטיות תהיה מוצדקת רק כאשר היא תעודד יצירת מידע נוסף, כגון כאשר ההגנה נחוצה לשם שמירת סודות מסחריים, פטנטים וכדומה".

דעות מעין אלו מערערות את מעמדה של הזכות לפרטיות ואת ההגנה על הפרטיות ברשת האינטרנט בעידן המידע. ברור לכל כי טרום מערכות המידע והאינטרנט, ההגנה על הפרטיות דרשה כלים מצומצמים להגשמת מטרותיה, ומידע פרטי רגיש כגון מצב בריאותי, נטיות מיניות, הרגלי צריכה, מצב כלכלי ואף מידע אודות עברו הפלילי של אדם היו "נעלמים" לרוב מעין הציבור.

כיום, טכנולוגיית איסוף המידע של גולשי האינטרנט, משתמשי הסלולר, כרטיסי האשראי ומועדוני הצריכה ברשתות המסחריות מאפשרת הצלבת מידע משוקלל, המלמד על הרגלי הצריכה של הפרט לצד אפיון דמוגרפי, בריאותי, סוציו-אקונומי ועוד, ולכן נוצר סיכון החושף מידע רגיש. מציאות זו מגבירה את הצורך בהגנה על הפרטיות, מרחיבה את האמצעים הנדרשים כדי להגן עליה, ודורשת החלת הגנה על פרטי מידע שבעבר לא היה נהוג להגן עליהם.

היבט נוסף של עידן האינטרנט היא הפשטות היחסית שביכולת החדירה למרחב הפרטי. רבות דברתי אודות תוכנות הריגול השונות ועל הסוסים הטרויאנים אשר עוברים ברשת האינטרנט באמצעות הודעות דוא"ל ומשדרים ברגע "הנכון" את הנתונים הרגישים ביותר, מתוך מחשבנו האישיים, אודות חיינו הפרטיים. למעשה כיום, בלחיצת כפתור אפשר לחדור לפרטיות של כל אחד מאתנו וזאת מבלי שנהיה מודעים לכך כלל.

מצב זה מחייב היערכות מחדש לעניין ההגנה על המידע לצד ההגנה על הפרטיות. בפנינו עומדים אתגרים חדשים וחדשניים שעמם הטכנולוגיה לומדת להתמודד מדי יום, וכך גם מערכת המשפט. מי שנפגעה פרטיותו לרוב אינו מודע כלל לפגיעה, וגם אם יצליח לאתר את הפגיעה, לרוב אינו מסוגל להתמודד עמה בהיעדר כלים משפטיים מתאימים.

לא פעם אנו למדים כי שורש הבעיה הוא כי רוב הגולשים ברשת האינטרנט אינם מודעים לפוטנציאל הרב של הפגיעה בפרטיותם, ובשל כך, על פי רוב, אינם מזהים את הפגיעה כאשר היא מתרחשת.

כידוע בעולם המשפט, הגנת הפרטיות נחשבת לערך חברתי שמן הראוי להגן עליו. בשל השינויים הטכנולוגיים המואצים, נדרשת לשם כך הגנה טכנולוגית רחבה יותר, לצד מענה משפטי אשר יאפשר לנפגע להיפרע מהמְעַוֵול, וכך נמזער את תופעת היעדר הפרטיות ברשת.

במהלך כתיבת ספרי זה נחשפתי לטענות שונות ומגוונות. אחת הטענות הייתה כי הפגיעה בפרטיותם של הגולשים עלולה ליצור "אפקט מצנן", אשר יוביל בסופו של דבר להפחתת השימוש ברשת האינטרנט. המחזיקים בדעה זו אולי בקיאים בעולם המשפט אך בורים למדי בעולם המידע והטכנולוגיה.

הדבר משול לטענה שבקרוב נחזור לעידן הסוסים והעגלות, שבו כרטיסי האשראי ישמשו לפריצת דלתות בלבד (בדומה לסרטי ג'יימס בונד והוואי חמש אפס). מעבר להומור ולהלצה, אני מחזיקה בדעה כי זרימה חופשית של מידע ברשת האינטרנט היא אינטרס חברתי הראוי להגנה אולם גם טומן בחובו צורך הולך וגובר באמצעים חדשניים לשמירה קפדנית על פרטיותו של הגולש[5]..

 

[1]  לעניין טכנולוגיית "הענן" ראו פרק מונחים והגדרות

[2]  Amitai Etzioni, The Limits of Privacy 183-184 (New York, Basic Books, 1999), at pp. 185.

[3]  דו"ח מאגרי מידע, עמ' 84- 85

[4]  Richard A. Posner, "An Economic Theory of Privacy", in Philosophical Dimensions of Privacy: An Anthology 333, at pp. 336-339 (Ferdinand Davis Schoeman ed., Cambridge, Cambridge University Press, 1984)

[5]  פרשת מור, סעיף 4 לפסק דינו של כבוד השופט ריבלין, וכן סעיף נ"א לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין